<h1>המנהיג הלכ' תענית</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ובתעניו', ובמסכ' ע"ז [ל"ד ע"א] אפסיקא הלכת' דמתעני' לשעות, והמתענה לשעות מתפלל תפי' תענית, ואמ' שמוא' כל תעני' שלא קבלה עליו מאתמול לאו שמיה תעני', והיכן מקבלה בתפי' מנחה, ובשומע תפי' יאמ' אהא לפניך מחר בתענית יחיד ותרצני, אם כן המתענה לשעות צריך לקבל ולומ' אהא לפניך למחר בתענית יחיד ותרצני, אם כן המתענה לשעות צריך לקבל ולומ' אהא לפניך למחר בתעני' יחיד (ותרצני) אם אוכל להתענות ותרציני, או יאמ' אהא לפניך למחר בתעני' יחיד עד חצי היום, ולכשיגיע חצי היום ואמר להשלימו אע"פ שלא קיבל עליו כל היום בלי ספק מתפלל תפי' תעני'. ואם גזרו הציבור תעני' אין צריך לקבלה מאתמול דאנן אדעתא דציבורא גזרינן וסמכינן כדא"ר יוחנן, ואפי' לא ידע מתענה למחר עמהן ומתפלל תפי' תענית. ועוד מההוא דפ' מקום שנהגו [פסחים נ' ע"א] נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם, כך מצאתי.
<h2>דף יב:</h2>
ואמ' בברכות [ל"א ע"ב] כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה. ואוקמוה רבנן קשישי בתעני' חלום אבל תעני' דרשות ודאי אסור, דאמ' ביציאות שבת [י"א ע"א] יפה תעני' לחלום כאש בנעורת, ואמ' רב יוסף ובו ביום ואמ' רבה ואפי' בשבת, ואמרי' בברכו' ואפי' הכי נפרעין ממנו דין עונג שבת, מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא, פי' אע"פ שמועיל התעני' שנתכפרו כל עוונותיו וכיון שכן אין לך עונג גדול מזה, מ"מ לא קיים מצוות עונג שבת באכילה ובשתייה, לכך צריך להתענות באחד בשבת להתכפר לו על זה, כך קיבלתי מרבותיי בשם רבי' היי ז"ל, אבל בתעני' דרשות ודאי אסור להתענות בשבת דאמרי' בירוש' דנדרי' [פ"ח ה"א] (פ"ק) אסור להתענות עד ו' שעות בשבת, א"ל מתני' היא ירדו הגשמי' קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא היא אחר חצות ישלימו כבר עבר רובו שליום בקדושה. אב"ן. ובהלכות רב אלפס ז"ל מייתי ליה.
ה"ר יצחק פסק דכל תענית שאירע בשני וחמישי קורי' שחרית בפרש' היום, ובמנחה ויחל משה, משום דתדיר קודם, או יקראו שנים בפרש' השבוע, והשלישי בויחל משה. ואמ' רב עמרם כל תעניות האמורות בכה אמר יי' קורי' בשחרי' ובמנחה ויחל. ולא כתב כן רב שר שלום גאון, כל תענית ציבור ותענית שגוזרין על הגשמי' ועל כל דבר הצריך להם קורין ויחל שחרי' ומנחה, בין בשני ובחמישי ובין בשאר הימים שמתעני' בהן לפי שבכל פרק ופרק צריך לקרות מעין הזמן הצריך לו, והוא ששנינו בשני ובחמישי ובשבת במנחה חוזרי' לכסדרן ואין עולין להן מן העניין שנ' וידבר משה את מועדי יי', מצוותו שיהו קורין אחד ואחד בזמנן. ותיקן להם משה [מגילה ל"ב ע"א] לדרוש בעניינו שליום הלכות פסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת, והלכו' חג בחג, ואילמלא כן פעמי' בא התעני' בבראשי' או בויקרא או בוידבר, ומה עניין פרקי' אלו לתעני' ציבור, והלא תענית צבור צריך לקרות בו בדברי ריצוי ובקשה, ולא נמצאת פרשה בתורה במדות האלו כי אם ויחל. ועוד טעם לדבר שכך אמ' חכמי' ז"ל [ר"ה י"ז ע"ב] ויעבור יי' על פניו ויקרא, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמ' כל זמן שיעשו ישרא' לפני כסדר הזה אמחול להם כל עוונותיהם, וכ"ש במנחת תענית שקורי' ויחל, שאילמלא תענית אין קריאה במנחה בחול כלל, על כן בכל התעניות קורי' ויחל בשחרית ובמנחה חוץ מט' באב שקור' בשחרית כי תוליד בני', וכן מנהג בשתי ישיבות.
מצאתי במס' סופרי' בתעניו' ברכות וקללות בז' תעניות אחרונות שלגשמים האסורי' ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמי' המטה, אבל בתעניו' אחרות קורי' ויחל, ומעתה הא דתנן במגי' פ' בני העיר [ל"א ע"א] בתעניות ברכות וקללות אע"פ שאנו קורי' בתעני' ויחל [אתיא שפיר ומכאן יש לי סמך לומ' בתעניות ויחל] וטעם הברור והאמירה מבואר לעיל. אב"ן.
<h2>דף יג:</h2>
בנדרי' (פ"ק) [פ"ח] ירושלמ' נדר להתענות ושכח ואכל איבד תעניתו, ר' אבא בשם רבנן דתמן והוא שאמ' יום סתם, הא אם אמ' יום זה מתענה ומשלים, ולא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם לא. בהלכות גדולות, יחיד המתענה ושכח ולא אמר ענינו בשומע תפילה יאמרנו לאחר שים שלום לפני אלהי נצור ואפי' בשבת, ויש לומ' כשהתענה לתענית חלום שמותר אף בשבת, כדאמ' ביציאות שבת, ולא יהא ענינו חמור מן התענית עצמו, אבל בלא תענית חלום לא דאין מתרעין בשבת בענינו. וכי תימא היכי היחיד קובע הברכה לעצמו והלא שנינו בברכות אחרי י"ח ברכות הלחש, מיכאן ואילך אסור לדבר בשבחו שלמקום בקביעת ברכה, דיש לומ' דאחרי שאין זה אלא בשוכח ואין הדבר תדיר אין זה קביעות ברכה וצ"ע. אב"ן. בפרק במה מדליקין, [שבת כ"ד ע"א] ימים (שאין) [שיש] בהם קרבן מוסף אם לא אמר מעין המאורע מחזירין אותו, וימים שאין בהם קרבן מוסף כו' אין מחזירי' אותו.
וכן בילמדנו ואהרון וחור תמכו בידיו, מיכאן אמ' אין פוחתי' מג' בני אדם העוברים לפני התיבה בתענית ציבור, שהרי משה רבינו ע"ה במלחמ' עמלק היו ישראל שרויין בצער ואהרן וחור תמכו בידיו, וכן צריך בתענית להיות ג' עם השליח הציבור לעבור לפני התיבה ולהתענות ויאמרו עמו סליחות ותחנונים, ואם ירצו ביותר הרשות בידם ותבוא עליהם ברכה כך מצאתי. מגילת סתרים. ומה שכתו' בתשובת הגאונים אין אומ' ענינו אלא במנחת תענית בלבד אין לתמוה על זה דתנייא בבמ' מדליקין [שבת כ"ד ע"א] ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שיני וחמישי שלתענייות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומרי' מעין המאורע בשומע תפילה, ובירושלמ' דברכות פ"ד [ה"ג] ובתעניות פ"ב [ה"ב] זעירא בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומ' בין גואל לרופא, ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בשומע תפילה, ושליח צבור בין גואל לרופא, ר' יוסי בשם רב אף יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומ' זעירא בשם רב הונא בליל שבת ויומו. פי' ערבית שחרית ומנחה. למדנו שבכל תפילותיו אומ' ענינו. הא לא קשיא דיש לומר שהגאוני' כדי שלא יפשע ויאכל אמרו כך ועצה טובה קמ"ל שמא יאחזנו חולי או בולמוס ויאכל ונמצא שקרן בתפילתו, שכך התוספ' הביאו הגאוני' יש ששרוי בתענית ואין מתפלל תפי' תענית, ויש שאינו שרוי ומתפלל, כאן ביציאתה כאן בכניסתה. פי' בכניסתה מתפלל בערבי' שלפני התעני', אע"פ שעתיד לאכול הלילה, וביצי' התעני' אע"פ שהוא שרוי בתעני' אין מתפלל בערבית ענינו. למדנו מזה שיכול לומ' ענינו בערבי' שחרית ומנחה, אלא שבטלוה הגאוני' שמא יפשע ויאכל כדאמרן. אב"ן. ובנימוקי ר"ש בפ' במה מדליקין מייתי לה. [ועל זה מנהג כמה מקומות שאין אומ' עננו אלא במנחה, ובספרד נהגו לומ' בקול רם בערבית עננו שמכריז אותו החזן על פי ההלכו'].
ותעני' צבור שהחזן לא התענה אין לו לירד לפני התיבה ולומ' ענינו, ויורידו לפניהם מי שהתענה שיאמר ענינו באמת, שכן מצא' בתשובו' הגאונים.
<h2>דף יד.</h2>
וכתב רב נתן גאון ז"ל, שאין מנהג אצלם לומ' היחיד י"ג מדות בתפילתו ולאומרן לבדו כי אם בצבור, והלואי כשהצבור מתקבצי' ומתענין ומכוונין לבם לאביהם שבשמים שהקב"ה ישמע להם שנ' הן אל כביר ולא ימאס, דברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם שנ' הנה אנכי כורת ברית וגו', על כן אין ברור לאומרם אלא בצבור. ולפי שאינן חוזרות ריקם היה מנהג לרבי' יעקב מ"כ ז"ל שתכף שהיה משלימם היה אומ' ונקה וסלחת לעוונינו וגו' בלי להפסיק שלא להמתין לחזן להודיע כי הברית כרותה להם ואנו מבקשי' ממנו מה שהתנה לנו והבטיחנו. אב"ן.
<h2>דף טו.</h2>
וכן בילמדנו ואהרון וחור תמכו בידיו, מיכאן אמ' אין פוחתי' מג' בני אדם העוברים לפני התיבה בתענית ציבור, שהרי משה רבינו ע"ה במלחמ' עמלק היו ישראל שרויין בצער ואהרן וחור תמכו בידיו, וכן צריך בתענית להיות ג' עם השליח הציבור לעבור לפני התיבה ולהתענות ויאמרו עמו סליחות ותחנונים, ואם ירצו ביותר הרשות בידם ותבוא עליהם ברכה כך מצאתי. מגילת סתרים. ומה שכתו' בתשובת הגאונים אין אומ' ענינו אלא במנחת תענית בלבד אין לתמוה על זה דתנייא בבמ' מדליקין [שבת כ"ד ע"א] ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שיני וחמישי שלתענייות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומרי' מעין המאורע בשומע תפילה, ובירושלמ' דברכות פ"ד [ה"ג] ובתעניות פ"ב [ה"ב] זעירא בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומ' בין גואל לרופא, ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בשומע תפילה, ושליח צבור בין גואל לרופא, ר' יוסי בשם רב אף יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומ' זעירא בשם רב הונא בליל שבת ויומו. פי' ערבית שחרית ומנחה. למדנו שבכל תפילותיו אומ' ענינו. הא לא קשיא דיש לומר שהגאוני' כדי שלא יפשע ויאכל אמרו כך ועצה טובה קמ"ל שמא יאחזנו חולי או בולמוס ויאכל ונמצא שקרן בתפילתו, שכך התוספ' הביאו הגאוני' יש ששרוי בתענית ואין מתפלל תפי' תענית, ויש שאינו שרוי ומתפלל, כאן ביציאתה כאן בכניסתה. פי' בכניסתה מתפלל בערבי' שלפני התעני', אע"פ שעתיד לאכול הלילה, וביצי' התעני' אע"פ שהוא שרוי בתעני' אין מתפלל בערבית ענינו. למדנו מזה שיכול לומ' ענינו בערבי' שחרית ומנחה, אלא שבטלוה הגאוני' שמא יפשע ויאכל כדאמרן. אב"ן. ובנימוקי ר"ש בפ' במה מדליקין מייתי לה. [ועל זה מנהג כמה מקומות שאין אומ' עננו אלא במנחה, ובספרד נהגו לומ' בקול רם בערבית עננו שמכריז אותו החזן על פי ההלכו'].
<h2>דף טז:</h2>
וכתב רב נטרונאי ז"ל, שליח ציבור שמרנני' עליו דברים רעים יש להכניס אחר תחתיו, שמי שמרצה בין ישראל לאביהן שבשמים צריך להיות נקי כפים ובר לבב וצדיק וישר, ואם אינו כן, עליו הכתו' אומ' נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, זה שליח ציבור שיורד לפני התיבה שאינו הגון ואף חול בלא תענית כל שכן בתעניות. ומר"ה ועד יום הכיפורי' שאדם צריך להרבות בתחנונים שצריך שיהא ביתו ריקם מן העבירה שלא יצא עליו שם רע בילדותו, וכל שכן המרננים עליו. אבל שליח ציבור סומא אם מתוקנין מעשיו כשר דהלכה כרבנן דסומא פורס על שמע, ואפע"פ שלא ראה מאורות מימיו.
<h2>דף כו.</h2>
ובתענית ציבור אית ביה תפילת נעילה דתנן בג' פרקי' בשנה כהנים נושאין את כפיהם ד' פעמי' ביום בשחרית במוסף במנח' ובנעיל' שערי' [ובתעניות] ובמעמדות וביום הכיפורי', ואמרי' עלה בגמ' [ע"ב] בתעניות ובמעמדות מי אית בהו מוסף, ולא מתמהינן מי אית בהו נעילה, אלמ' דנעילה אית בהו, ומדתנן לקמן כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית קרבן מוסף אין מעמד במנחה, קרבן עצים אין מעמד בנעילה וביום הכיפו' אין בו קרבן עצים, אלמ' בתעניות אית בהו נעילה, וכי אית ביה מהנך תשעה יומי דזמן עצי הכהנים אין מעמד בנעילה מפני שהוא י"ט לדברי ר' עקיבא, ולדברי בן עזאי אין מעמד בתפיל' המנחה, (וכל) [ובפרק] הקורא עומד ויושב, [מגילה כ"ב ע"א] איבעייא להו תענית ציבור בכמה ר"ח ומועד דאיכא קרבן ומוסף וכו', אבל הכא לא או דילמא הכא נמי איכא מוסף תפיל' ומאי (נהי) [ניהו] תפיל' נעילה, ותניא בתוספ' דתענית [פ"ג] בא' בניסן אין בו מעמד לא במנח' ולא בנעיל' מפני שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים, ותניא נמי מה בין תענית יחיד לתענית ציבור תענית ציבור הכהנים נושאי' את כפיהן ד' פעמי' ביום מה שאין כן בתעני' יחיד, ובפסחי' פ' מקום שנהגו, [נ"ד ע"ב] דא"ר יוחנן ט' באב אינו כתעני' צבור, למאי לאו לבין השמשות לא למלאכה, מלאכה תנייא מקום שנהגו כו' אלא מאי אינו כתעני' צבור לתפי' נעילה ש"מ דיש תפי' נעילה בתענית צבור ולא בט' באב. ובתעני' בריש פירק' דחסידי ירושלם [ירושלמי פ"ד ה"א] על משנה בג' פרקי' בשנה הכהנים נושאי' את כפיהן ד' פעמי' ביום, אמשמע מינה תלתא, אמשמע מונה שמתענין במעמדות, ושמתפללין ד' ואין נשיאות כפים אלא ביום, פי' מדקתני ד' פעמ' ביום, ביום ולא בלילה. ובירוש' פ' תפילת השחר, [ברכות פ"ד ה"א] ר"ח שחל להיות בתענית אפע"פ שאין נעילה בר"ח מזכיר שלר"ח בנעיל' ובריש ההיא פירק' גרסי' מניין לנעילה א"ר לוי גם כי תרבו תפיל' איניני שומע, מכאן שכל המרבה בתפילה נענה, ובפסחי' פ' תמיד לפי שהתפיל' יתירה מן הקרבנות וזאת התפילה הנוספת טובה מהכל דכל המאוחר בפסוק טוב משלפניו דכתי' למה לי רוב זבחיכ' יאמ' יי', כי תבואו ליראות פניי, ובפרישכם כפיכם אעלים עיניי מכם, גם כי תרבו תפילה, נמצא שהתפיל' עדיפא מנשי' כפי' ומראית פנים ומן הקטורת והזבחי', שכן דרך האדם לומ' לחבירו אם תתן לי חצי מממונך לא רציתיך, ואפי' כל ממונך, ואפי' מסרת לי בנפשך, אחרון אחרון עדיף, והיינו דאמ' בפ' אין עומדין א"ר אלעזר גדולה תפילה מכל הקרבנות, שנ' למ' לי רוב זבחיכ', ונ' בתריה גם כי תרבו תפילה איניני שומע.
ובירושל' תפילת השחר [ברכות פ"ד ה"א], ובפ' התמיד נשחט ובפ' אחרון דתעניות, אמתי היא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איפלגון רב ור' יוחנן, רב אמ' בנעיל' שערים פי' עד שקיעת החמה, ר' יוחנן אמ' בנעיל' שערי הכל, פי' אחר שמקטיר קטורת שלבין הערבים ומדליק את הנירות, דתניא בפ' תמיד נשחט [פסחים נ"ט ע"א] אין לך דבר שמתעכב אחר התמיד שלבין הערבים אלא קטורת נירות ופסח, דכתי' בנירות בין הערבים נשלמה אז עבודת פנים ונועל את ההיכל וביום כיפור אחר תמיד שלבין הערבים מקדש ידיו ורגליו וטובל ולובש בגדי לבן, ועוד מקדש ומוציא את הכף והמחתה ומקדש, וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ונכנס להקטיר ולהטיב, ובירושל' בפ' בא לו [יומא פ"ז ה"ב] הכל מודים בהוצאת כף ומחתה לאחר התמיד והתמיד קרב בתשעה ומחצה ואחריו טובל ב' טבילות ומקדש ד' קידושין ויגיע לחצי שעה אחרונא דקאי שמשא אריש דיקלי והוא עידן צלותא דנעילה דנועל [דלתי ההיכל], מקמ"ל לר' יוחנן (ומר') [ואמר ר'] יודן מתני' מסייעא לר' יוחנן בג' פרקים הכהנים נושאי' את כפיהן ד' פעמ' ביום, בשחרית, במוסף, ובמנחה, ובנעיל' שערי' אית ליה למימ' נעילת שערי שמים ביום אלא נעילת שערי היכל הוו ביום, דאי לרב כיון ששקעה החמה אינו יום מ"קמ"ל ובהלכו' כיפור הוספתי בפלוגת' דרב שנעיל' כו'. ובפרקא דחסידי' והשתא דקיימ' לן כר' יוסי מה טעם פרסי כהני ידייהו במנחתא דתענית' כיון דסמוך לשקיע' החמה מצלו לה כנעילה דמייא, והא כר' יוחנן קיימ' דבעי' פריסת כפים ביום כמתני' במגי' סתרי'.
<h2>דף כו:</h2>
ובדברים שבין בני בבל לבני ארץ ישרא', אנשי מזרח פורסין את כפיהן בתעני' במנחה, וכן בט' באב במנחה ואנשי מערב אין פורסין אלא בשחרית וביום הכפורי' בשחרית ובנעילה ולא במנחה.
וכל תענית יש בו נשיאות כפים במנחה, חוץ מיום הכפורים שתחת המנחה יש נשיאות כפים בנעילה, וכן מנהג בשתי ישיבות. והכי תנן לה בפרקא דחסידי בתענית, בג' פרקי' בשנה כהנים נושאים את כפיהם ד' פעמי' ביום ויש מהן ג' פעמי' ביום, ביום הכפורי' שחרית מנחה ונעילה, ולא במנחה דתנייא ר' יוסי אומ' מנחה אין בה נשיאות כפים, נעילה יש בה נשיאו' כפים, מאי טעמא, נעילה דליתא בכל יומא לא גזרינן מנחה דאיתה בכל יומא ושכיחא שכרות גזרו ואע"ג דהאידנא לא שכיחא שכרות. ואמרי' התם והאידנא מאי טעמא פרסי כהני' ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו לה כתפי' נעילה דמייא ושיכור אסור לישא את כפיו, דלמה נסמכה פרשת נזיר לפרשת כהנים בפרש' נשוא לומ' לך דמה נזיר אסור ביין אף כהן הנושא את כפיו אסור ביין, ואף שתוי בעלמא, דתנן ביציאות שבת [שבת ט' ע"ב] לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יאכל וכו', ואם התחילו אין מפסיקין לתפי' המנחה אע"פ שהוא חובה אבל לתפי' ערבי' למאן דאמ' תפי' ערבי' רשות אין מפסיקי' למאן דאמ' חובה מפסיקין, ויהיב טעמ' דלמנחה דאין מפסיקי' דלא שכיחא שכרות, אבל לערבי' דשכיחא שכרות מפסיקי', ר"ל למנחה דלא שכיחא שכרות שיהא אסור להתפלל דשתוי בעלמא הוא, דתנייא [עירובין ס"ד ע"א] שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפי' תפילה, אבל לישא את כפיו אף אם הוא שתוי לבד אסור דדומיא דנזיר דאסור ביין מכל וכל, כך קיבלתי מרבותיי בצרפת. אב"ן.
